החלטה בתיק ס"ע 40804-08-10

1.       לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה כנגד המבקשת (הנתבעת 1) ביום 9.1.2011 (להלן: הבקשה ופסק הדין בהתאמה).

טענות הצדדים

2.       המבקשת טענה כי כתבי בי-הדין, ובכלל כך כתב התביעה, הדרישה להגשת כתב ההגנה, הבקשה למתן פסק דין, החלטת בית הדין מיום 10.10.2010 ופסק הדין, לא נמסרו לידיה. לטענת המבקשת המסמכים נמסרו ברח' המלאכה 9 בחולון, שם היו משרדיה עד לחודש 2/2010, שבו העתיקה את משרדיה למשרדו של בא כוחה. המבקשת הוסיפה כי מענה הרשום הוא רחוב יהודה הימית 36 בתל אביב.

עוד נטען כי העובדות החתומות על אישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין ולהודעה על המצאת הבקשה למתן פסק דין אינן עובדות המבקשת (להלן: אישורי המסירה). לטענתה, נודע לה לראשונה על פסק הדין שניתן נגדה עת קיבל מנהלה את האזהרות בגין פתיחת תיקי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין (להלן: האזהרות) וכי החלה לפעול לביטול פסק הדין עת הוטלו עיקולים על נכסיה בחודש 10/2011.

לעניין סיכויי ההגנה טענה המבקשת כי סיכויי הגנתה טובים, שכן המשיבים ידעו על מכירת פעילותה לנתבעת 2 כבר ביום 8.1.2010, כך שניתנה להם הודעה מוקדמת של כחודש ימים לפני סיום עבודתם. עוד נטען כי המשיב 1 החל לעבוד אצל הנתבעת 2 ביום 1.2.2010 ולא ביום 10.2.2010 וכי הוא פדה את פיצויי הפיטורים שהופקדו עבורו ע"י המבקשת בפוליסת הביטוח.

לעניין המשיבה 2 נטען כי כלל לא פוטרה אלא הביעה את רצונה להתפטר מעבודתה בעקבות עזיבתו של מנהל הכספים מר אמיר נחשוני. עוד נטען כי הוכנה המחאה עבור שכר חודש 2/2010 אולם כשהתבקשה המשיבה 2 להפיק תלוש שכר במסגרת תפקידה כחשבת שכר של המבקשת, היא סירבה לעשות זאת.

3.       מנגד טענו המשיבים כי אין לבטל את פסק הדין מן הטעם שהבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר מועד מתן פסק הדין. עוד נטען כי הבקשה לביטול הוגשה שלא בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. המשיבים הוסיפו וטענו כי אישורי המסירה מצביעים על כך שהמבקשת קיבלה את כתבי בי-הדין. לטענת המשיבים ניסיונם לבצע מסירה לכתובת הרשומה של המבקשת מיום 29.7.2010, כשל ודבר הדואר הוחזר מכיוון שהמבקשת העתיקה את מקום מגוריה למען לא ידוע. עוד נטען כי האזהרות נמסרו לידי מנהל המבקשת בחודש 3/2011 ולמרות זאת הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק בחודש 1/2012, כאשר התצהיר שצורף לבקשות נחתם בתחילת חודש 12/2011. המשיבים טענו כי מחדלי המבקשת רבים ובגינם נגרמו להם הוצאות רבות ומיותרות. עוד נטען כי אם תתקבל הבקשה יגרם למשיבים עוול וחסרון כיס, כאשר לא ברור אם יצליחו לגבות כספים מן המבקשת בסיומו של ההליך.

לחלופין התבקש בית הדין לחייב את המבקשת בהוצאות ראויות ולהתנות את ביטול פסק הדין בתשלומן. עוד התבקש בית הדין לחייב את המבקשת בהפקדת ערבות לצורך המשך ניהול ההליכים.

4.       ביום 4.11.2012 התקיים דיון בבקשה ונשמעו טענות הצדדים. ניסיונות בית הדין להביא את הצדדים להסכמה המייתרת את ההליכים בתיק, לא צלחו. אי לכך, יש מקום להכריע בבקשה.

התשתית המשפטית

5.       כידוע, בית הדין רשאי לבטל פסק דין מחובת הצדק, בשל פגם בהליך, אשר נובע בדרך כלל מהיעדר המצאה כדין. במקרה שכזה, ביטול פסק הדין ייעשה מבלי להתייחס לסיכויי ההגנה.  עם זאת, כאשר פסק הדין אינו פגום לבית הדין מסורה הסמכות לבטלו לאחר הפעלת שיקול דעת. בבוא בית הדין להפעיל את שיקול דעתו עליו להשיב על שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה שגרמה למבקש שלא להגיש את הגנתו והשנייה מהם סיכויי ההגנה של המבקשת, כאשר כבר נקבע כי השאלה השנייה היא העיקר והשאלה הראשונה היא המשנית.

הכרעה

6.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ויש להורות על ביטול פסק דין תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים, מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.1.    ראשית, כתבי בי-הדין לא נמסרו למבקשת בהתאם לתקנות סדר הדיןה אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ואסביר.

תקנה 484 לתקנות קובעת כי המצאה לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד. תקנה זו חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

כתבי בי-הדין (כתב התביעה, הדרישה להגשת כתב הגנה, הבקשה למתן פסק דין וההחלטה מיום 10.10.2010) נמסרו ברח' המלאכה 9 בחולון בתאריכים 25.8.2010 ו-12.10.2010. משרדה של המבקשת הועתק מכתובת זו במהלך חודש 2/2010 ואין מדובר במענה הרשום של המבקשת . אי לכך, כתבי בי-הדין לא נמסרו למבקשת כדין.

6.2.    שנית, אין בעובדה שמדובר באישורים שהומצאו ע"י רשות הדואר כדי להועיל למשיבים הן מן הטעם שאישורי המסירה לא נחתמו בחותמת המבקשת והן מן הטעם שלא הובאה כל ראיה לכך שהעובדות החתומות על אישורי המסירה היו מורשות לקבל מסמכים עבור המבקשת, אשר משרדיה הועתקו מכתובת זו במהלך חודש 2/2010, כאמור.

6.3.    שלישית, טענת המשיבים לפיה המבקשת ידעה שניתן נגדה פסק הדין עוד במהלך חודש 3/2012 עת הומצאו לידי מנהלה האזהרות, אין בה כדי להוביל לדחיית הבקשה וזאת מן הטעם שכידוע ידיעה על פסק דין אינה תחליף להמצאה כדין . בהתאם להלכה הפסוקה, העובדה שהמבקשת ידעה שניתן נגדה פסק דין אינה שוללת את זכותה להמצאה כדין של פסק הדין לצורך הגשת בקשה לביטולו.

עם זאת, אציין כי פרק הזמן שחלף ממועד קבלת האזהרות מלשכת ההוצאה לפועל ועד להגשת הבקשה יובא בחשבון בעת בחינת התנהלות המבקשת וחיובה בהוצאות, כפי שיפורט בהמשך.